פסק-דין בתיק ת"ק 001994/04

מדובר באירוע של תאונת דרכים אשר התרחש ביום 12.11.03 בכביש גהה.

התובע מתאר מצב  בו נסעה אישתו, עדת  התביעה מס' 1, בכביש גהה, בנתיב האמצעי מתוך שלושה, כאשר מימינה נוסעים רכבים שונים. רכב אחד בלם. הרכב השני מאחורי הראשון שהיה מקביל  לרכבה של עדת התביעה מצד  ימין בלם אף הוא וסטה שמאלה, מה שגרם לה לסטות : " מספר סנטימטרים" בתוך הנתיב האמצעי וכי לאחר שנסעה כברת דרך ארוכה מאוד, כאשר היא נוסעת בצמוד  לקו ההפרדה המקווקו בנתיבה לנתיב השמאלי,  חשה חבטה אדירה והתברר בהמשך, כי רכבם של הנתבעים  פגע בה מאחור.

בכתב ההגנה מכחישים הנתבעים את תיאור  התאונה, כפי שהועלה בכתב התביעה, וטענו כי הנהגת רכב התובע סטתה מנתיב נסיעתה לנתיב השמאלי לאחר שנבהלה מכניסתו של הרכב שנסע בנתיב הימני קיצוני, טוענים כי היא סטתה שמאלה, וכתוצאה מהסטייה הפתאומית שלה, הרכב בו נהג הנתבע מס' 1, שהוא  בנתיב הנסיעה שלו,  פגע בצידו השמאלי האחורי ברכב התובע.

לצדדים העידו בפני הגברת הילה סעדון, מי שנהגה ברכבו של התובע , לתובע ואילו לנתבעים, העיד  הנהג, הנתבע מס' 1.

לאחר ששמעתי את העדויות , עיינתי בכתב התביעה והתרשמתי כי התובע התכונן מראש לטענה בדבר סטיית אשתו מנתיב נסיעתה ועל כן, התכונן מבעוד מועד ורשם על פני יותר מ - 15 סעיפי כתב תביעה טיעונים שמטרתם להוכיח, כי אשתו נהגה את רכבה ובצעה את הסטייה ונפגעה, הכל כאשר  היא בנתיב האמצעי שלה.

בפני חזרה הגברת סעדון על גרסת התביעה,בדבר הסטייה במספר סנטימטרים בלבד לתוך הנתיב שלה ועל טענתה שהיא נפגעה מאחור  על ידי המשאית " שככל הנראה", נסעה כאשר חלקה בנתיב האמצעי וחלקה בנתיב השמאלי.

עדת התביעה פתחה ואמרה  שהיא נסעה במהירות של 90 קמ"ש , רכב שנסע במקביל אליה בלם בפתאומיות, רכב  שנסע מאחוריו בלם משמעותית ו" חתך  אותי"

בנתיב האמצעי.

אין להבין את המילה "חתך" אלא  על ככניסה מאסיבית של הרכב  מהנתיב הימני אל הנתיב האמצעי, שכן המילה "חתך", יש לה משמעות של כניסה  באלכסון מנתיב לנתיב וחסימה משמעותית של נתיב  הנסיעה של התובעת , מה שגרם לסטיתה  שלה לנתיב השמאלי.  

עדת התביעה לא השתמשה במילה "סטה" לעבר הנתיב שלי ואז היא גם כן סטתה מעט  שמאלה, אלא ממש במילה "חתך".

זאת ועוד, בכתב התביעה  סע'  8, ציין התובע, כי אותו רכב אלמוני ביצע סטייה פתאומית לעבר הנתיב האמצעי של הכביש אשר בו נהגה אשתו, תוך שהוא נכנס באופן חלקי לתוך נתיב  הנסיעה האמצעי. כאשר הרכב מימין נכנס  לנתיב הנסיעה האמצעי של עדת התביעה,  ולו באופן חלקי,  הרי שעל מנת למנוע פגיעה בו, סביר להניח , שעדת התביעה הסיטה את רכבה גם היא אוטומטית לנתיב השמאלי.

כמו כן, בסע' 10 לכתב התביעה, מדגיש התובע  כי הנהגת לא חצתה ולו בסמ' אחד את קו ההפרדה בין הנתיב האמצעי לשמאלי והנה בעדותה, אומרת עדת התביעה, כי סטתה בתוך הנתיב מעט שמאלה עם הרכב " בעשרות סמ' ספורים ... לכל היותר חצי מטר ".

אינני מוכן לקבל תיאור זה. רכב הנוסע במהירות של 90 , בכביש בן ערוני מהיר, ורכב מימינו חותך שמאלה  ונכנס חלקית לנתיב האמצעי שלו והוא מגיב בתגובה פתאומית, אין זה הגיוני שהוא יסטה בחצי מטר בלבד, וככל הנראה, הסטייה היתה הרבה  יותר גדולה.

בחקירתה הנגדית עונה עדת התביעה, כדלקמן:

" הרכב מצד ימין שלי סטה שמאלה. המרחק ביני לבין רכב זה היה כמטר. הוא היה יחסית קרוב אלי... ".

אם  אוסיף את הדברים האלה לדברי עדת התביעה שהרכב מימין חתך  אותה ונכנס חלקית לנתיב שלה, הרי בהוספת המרחק אותו חדר הרכב האלמוני לתוך הנתיב שלה אל אותו מטר , שהיא היתה רחוקה ממנו, ובשים לב לכך שרוחבו  הממוצע של נתיב הינו 3 עד 3.5 מ', ורוחבו של רכב ממוצע כ 160 עד 170 ס"מ, אין כל ספק שרכבה של עדת התביעה חדר חלקית לנתיב בו נסע הנתבע.

הנתבע 1 טוען שנסע בנתיב האמצעי בכלל ועדת התביעה  בנתיב הימני וכי היה אוטובוס שיצא מתחנה וטוען כי לא היו בלמים ולא היה כל כלום, " האוטובוס יצא, אני הייתי במהירות של 40 קמ"ש ואני לא רואה בצד ימין קדמי מה יש. היא חתכה אותי. היא ברחה מהאוטובוס. אני שפשפתי אותה. אני פגעתי בה עם החלק הימני קדמי , עם הפינה הימנית של הפגוש הקדמי".

יש סתירות בן דברי העדים לגבי מקום הנסיעה של כל אחד מהם , אך "האירוע המרכזי" בסיפור הוא סטייתו של רכב התובע מנתיבו שמאלה והפגיעה על ידי המשאית.

עדת התביעה לא מסרה את פרטי הרכבים,לפחות לגבי סוגם, שהיו בנתיב הימני שלה, ולמעשה  דבריו של הנתבע  1, שמדובר באוטובוס שיצא מתחנתו, לא נסתרה.